רבקי הגיעה לכיתה א' כילדה נבונה, מקסימה ועליזה. למרות שלמדה את האלף-בית בשנתיים הקודמות בגן, האותיות היו עדיין חדשות לה כשהמורה עברה עליהן בכיתה א'. לא היינו מודאגים, מכיוון שהנחנו שרבקי פשוט הייתה עסוקה במשחקים וראשה לא פנוי ללימודים.

ככל שהתקדמה שנת הלימודים, רבקי הושיבה את עצמה להתמודד עם הלימודים ברצינות, אך התקשתה עד מאוד ללמוד קרוא וכתוב. היה נדמה שרבקי משקיעה אנרגיה אדירה כדי לעבור את השורה הראשונה בדף, וסירבה להמשיך מעבר לזה. גם כתב ידה לא היה קריא. אף שהקפדנו לעודד אותה, היא לא הצליחה ליצור רווחים בין המילים. המחברות שלה נראו כמו גיבוב של אותיות. למותר לציין כי בכל פעם שהתיישבנו לתרגל קריאה וכתיבה עם רבקי, העניין הפך למבחן של סבלנות ושליטה עצמית עבורנו. בעיקר, הרגשנו תסכול אמיתי. מה השתבש? למה רבקי לא מצליחה להתקדם בקצב של הכיתה?

המורה של רבקי הייתה שותפה לתסכול שלנו. היא הסכימה שרבקי היא ילדה נבונה, פיקחית וסקרנית. מדוע, אם כן, היא לא מצליחה ללמוד לקרוא? היא הציעה שנבדוק אותה אצל רופא עיניים. כשאמרתי לה שכבר לקחנו אותה לבדיקת ראייה וגם לבדיקת שמיעה, ובשני המקרים התוצאות היו מושלמות, הגיעה המורה של רבקי למסקנה שהיא פשוט לא משתדלת מספיק!

עד מהרה היינו עדים לשינוי שחל ברבקי הקטנה – מילדה מתוקה, שמחה ומתחבבת בקלות על הבריות, לילדה לחוצה וכעוסה. כל ביטחונה העצמי נעלם כלא היה, והיא הייתה בטוחה שהיא טיפשה ומכוערת ושאיש לא אוהב אותה. רבקי, שתמיד התפללה בלהט ובהתלהבות, סירבה להשתמש בסידור החדש והיפה שקיבלה מהמורה במסיבת הסידור בבית הספר. בכל פעם שנתקלה בצורך לקרוא, הייתה מנסה לעקוף את הפעילות בדרך לא דרך, ובלבד שלא תצטרך לקרוא. כל דבר היה עדיף וקל יותר מאשר לקרוא. רבקי לא הייתה ילדה עצלה כלל וכלל. משהו הפריע לה, ואנחנו החלטנו לבדוק את רבקי על ידי אבחון לימודי מלא. לאחר שעות של מבחנים פרטניים, נאמר לנו שרבקי סובלת מלקויי למידה ברמה בינונית עד חמורה, כולל הפרעת קשב (ADD), לקויי תקשורת ותפיסה ראייתית לקויה. הומלץ לנו להתחיל בתרפיה בדיבור, ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת, ובנוסף, לעבור לבית ספר תובעני פחות ברמתו האקדמית.

וכך, התחלנו סבב מתיש של מבחנים והערכות, עם תיאוריות ודעות מרובות, סותרות ומבלבלות.

לאחר שהמרפאה בעיסוק סיימה את האבחון שלה, היא טענה שרבקי נמצאת ברמה של בני גילה ואף עולה על הממוצע בכל הדירוגים, וכי ריפוי בעיסוק לא יצמיח לה שום תועלת. היא כן שמה לב לתנועה בלתי מאוזנת של אישוני העיניים, והמליצה לנו לפנות למרכז הראייה של רוברט לדרמן.

לאחר בדיקה יסודית, הסביר לנו רוברט לדרמן בשפה פשוטה ויומיומית, שאף על פי שראייתה של רבקי מושלמת, היא לא משתמשת בעיניה בצורה נכונה שיכולה לאפשר לה לראות ולתפוס את מה שהיא קוראת ולומדת. היא משתמשת בכמות עצומה של אנרגיה רק כדי למקד את המבט על הטקסט, כך שנותרים בידיה משאבים מועטים כדי לתפוס ולפתח מיומנויות קריאה וכתיבה. "אין פלא שהיא שונאת לקרוא. מובן שהיא כועסת ומתוסכלת וסובלת מדימוי עצמי נמוך. איך ניתן לצפות ממנה לכתוב בצורה מסודרת אם השורות בדף רוקדות להן יחד עם המילים שהיא כותבת? הבת שלכם לא משוגעת! היא עובדת הרבה יותר קשה ממה שאתם יכולים לשער". אף על פי שהתרשמנו מהצורה ההגיונית והברורה שבה הסביר רוברט לדרמן את הישגיה הנמוכים של רבקי בלימודים, הייתה זו לנו הפעם הראשונה ששמענו על טיפולי ראייה ועל שיעורי ההצלחה הגבוהים שלהם, ולא היינו משוכנעים שזו באמת התשובה. אבל מאחר שהיינו כה נואשים לחלץ את בתנו ממצבה האומלל, החלטנו ששווה לנסות.

רבקי התחילה בטיפול עם דבורה: המטפלת המקסימה ביותר שפגשנו מעודנו! בדרכה העדינה ונעימת ההליכות, היא הצליחה לדחוף את רבקי לנסות כל פעם קצת יותר, לנסות שוב, ולהגיע לשלב הבא. היא פשוט דאגה לה באמת! אחרי כעשרה טיפולים שבועיים, כולל תרגול בבית, ביקשה דבורה מרבקי להתחיל לעבוד על תכנית טיפול בבית. בשלב זה, התחלנו לראות קפיצות אמיתיות בהישגיה של רבקי: כתב היד שלה נעשה פשוט יפהפה! רבקי התחילה להאמין יותר בעצמה ולהתעניין בקריאה. עד שסיימה את עשרים הטיפולים, רבקי הפכה לתולעת ספרים קלאסית! היא בלעה עשרות ספרים, כאילו כדי לפצות על הזמן האבוד. המורים והמטפלים שלה רצו לדעת מהי נוסחת הקסם?

לקראת אמצע כיתה ג', רבקי השיגה לגמרי את חבריה לכיתה והייתה למצטיינת בלימודים. כל ליקויי הלמידה שלה היו כלא היו. שוב הייתה ילדונת מאושרת, יצירתית ובטוחה בעצמה.

אז אם יש ביניכם הורים שמהססים להתחיל בטיפולי ראייה, העצה שלי לכם היא: סמכו על רוברט לדרמן! הוא ימליץ על טיפול רק אם הוא חושב שזה יכול לעזור לילדכם. ואם הוא יאמר לכם שהוא יכול לעזור - לכו על זה! תנו לילדכם את ההזדמנות להגיע לרמת התפקוד המקסימלית שלו. טיפולי הראייה הם השקעה של זמן, כסף ומאמץ, אבל המתנה הזאת נשארת לכל החיים!

אין לי מילים להביע את תודתנו העמוקה לרוברט לדרמן ולצוות הנפלא והאכפתי שלו במרכז הראייה. אנו מאחלים לכם עוד הצלחות רבות מספור בעתיד.

ההורים של רבקי